היום היה היום. האלים אמרו לו שהוא יוכל לראות את בואם של המשיחים מכל נקודה ביער, אבל עדיין, הוא חשש לפספס. מה בדיוק, הוא לא ידע.

טריס קמה על רגליה, שלחה מבט כועס אל אלואר וחייכה חיוך נחוש. אף מקום אף פעם לא היה משעמם כשבוערת בו אש לא מבוקרת, היא הרהרה לעצמה.

"התכוננו לערב הזה הרבה זמן. כל עוד נדבוק בתכנית הבסטילייה תהיה בידינו לפני שהלביאים ידעו שמשהו לא כשורה. השאר נושאים את מבטיהם אלינו הלילה.״